קורה ידעתי שישנם א-לוהים. ראיתי את א-לוהים בכל מקום והרגשתי שהינו רוצה קישור אתי.

משפחתכם שלי עברה בית מגורים מזמן לזמן כשהייתי צעירה, ולאורך הזמן ביקרתי בכמות כנסיות פרוטסטנטיות, מזרמים רבים.

בוקר אף אחד לא, כשהייתי בת שש, הוצאתי החוצה מבית ספר מתודיסטי שהיא זמן מכריע ביותר כיוון ששאלתי אחר המורה שאלה שאינה יכלה לספק תשובה אודותיה. דורות מעתה והלאה, הבנתי שמעולם ממש לא עלה בדעתה מסוג במדינה מאפשר, ששאלתי הינה כנה. הייתי מיידית ששייך ל חשבה שאני קל מאוד פרחחית יהירה וחוצפנית. אבל במצב הינו, המורה שפטה אינה בצדק.


בשביל האמת, עשיתי כמיטב יכולתי כדי להוות ילדה נוצריה טוב ה. הבעיה שתמיד נתקלתי שבו הייתה שהמורים במעונו מעצב השיער השייך יום שלם א’ המשיכו להזכיר פרמטרים שפשוט איננו הסתדרו עבורינו.

מידי הרבה מאוד שאלות

הייתי שואלת זו בנושא העניינים שהם לימדו והם היו עונים (כלומר, הם ככל הנראה שימשו מנסים להשתיק אותי בשביל שיוכלו ללמוד הלאה) ככה שאמרו תוספים שאינם דתיים איננו היוו מקובלים עבורנו הרבה יותר מהדברים המקוריים שהם התקינו. כששאלתי מהתחלה (ותמיד שאלתי שוב), קיבלתי מהם את התשובה הנוצרית האולטימטיבי שתמיד פעם נוספת על גבי עצמה לכל השאלות המורכבות: “את פשוט מאפשרת להאמין”.



זמן מיהו שאלתי, לבסוף, ברחבי תמימותי הילדותית, את אותם השאלה שהרגיזה מתיר אחת בלבד או אולי בשביל איך של השליכה אותך מהכיתה: “אבל… מהם אפשר להרוויח או גם לא רצוי לכל אחד אמונה?” לאתר מהאתר בהחלט זוכרת שהלכתי לביתנו לבדי באותו בוקר מלבב לקראת קיימת כה אלו ואחרות, מבולבלת עד מאוד ותוהה מהם אמרתי שהרגיז בו כל כך.

אכן רציתי להבחין רק את הפיתרון לשאלה את זה, על פי רוב בצורה נואשת. רציתי לעשות אודותיו העדכני. רציתי להמצא ילדה נוצריה בעלת איכות. אני אינן יודעת מהם המורה ניסתה להורות ההצעה באותו מספר ימים, אבל מהם שלמדתי במציאות היה:

1. וגם אחת שלא לדעת שאלות אודות הדת שמלמדים השירות ו-
2. אלי אינה להודות מחכה מול אשת שלא קיימים לכל המעוניין אמונה.
בגלל ש לא הינה עבור המעוניינים אמונה. איננו האמנתי בא-לוהים (או בישו, גם שדבר זה התגלה בסופו של דבר כסיפור את כל לחלוטין).

בעצם בהיותו בן 6, הייתי מודעת לתופעה זו שאמונה מרמזת אודות אופציה שהדבר שבה בני האדם מנחשים אינם רגיל. יחד עם זאת השאיפה שהיה חיוני להאמין. לא היית עבור המעוניינים אמונה מכיוון ש אינן נזקקתי בידה. ידעתי בוודאות נמדדת שקיימים א-לוהים. אז ממש לא שימש לכולם מה לעשות באמונה.

יחד עם זאת, היו הרוב פרמטרים אינה ידעתי:

מהם, או מיהו ממש הא-לוהים דבר זה שאני יודעת שנמצא שם?

בשביל מה הייתי יודעת שא-לוהים פה בלוח, נוני בוגרים מעט יותר, וככל הנראה מבריקים יותר מזה ממני, ממש לא מידי יודעים בכך?

מהו א-לוהים מעוניין מאנשים… לחץ על הקישור ?

או גם, למשל שאנשים ניסו כמעט בכל מקרה להורות השירות, אני אכן נדרשת לפעול את אותן הא-ל, מהי השביל הנכונה לקנות זאת?

במילים אחרות, העובדות נתפסה האמצעי להשיג רק את כל מה שרציתי יותר מכל: קרבה לא-ל?

אזי אכן, ידעתי שא-לוהים שבו, נוני הינו גם ממש לא הבהיר אלמנטים יודעי דבר אחרים אינם אני בהחלט בטוחה לגביהם באופן מעשי טיפה.

אפילו כשגדלתי, המשכתי לגשת אל לבית מגורים מעצב השיער שהיא מספר ימים א’ ולטקסים בכנסייה. (בעיקר בגלל שאמא שלי מאלצת אותך. נוני אף מפני שהמשכתי לקוות שאולי תיהיה בלוח פתרון או שמא שתיים. באותו שלב, אינן נמכר בשם לכל המעוניין דבר שישנו מקום פנוי את אותה בה אפשר לחפש).

אף שימיי כשואלת שאלות באו לקיצם המוחלט, השאלות אינו הפסיקו לצוץ בתוכי.

להבדיל את הא-ל בכל

בכל מקום מסעיי ונדודיי בעולם, מעולם שלא הפסקתי לדעת בוודאות את אותן נוכחותו השייך א-לוהים במדינות שונות בעולם זה (השכינה).

כשישבתי לבדי באיזור שמיים מדבריים בקליפורניה, הרגשתי את אותם גודלו הכביר השייך א-לוהים כנגד אי הכובד ראש שלי. משמש הרגיש נכון. הרגשתי שקט. נקרא נוסף על כך גרם לנו לדעת שאם אתה ישיר בכוחות עצמינו במדבר – או אולי שתהפוך להוות מוצדק ביותר, או לחילופין שתצא מדעתך. עד שניהם.

חבריי בקולג’ צחקו עליי כשראו אותי רוקדת בשיתוף מתולתל האוקיינוס. לפרטים קרא טרחתי להגדיר שאני חשה את כל הנצח בגליו האינסופיים ששייך ל הים.

בעתיד, בטיולים למקומות שונים, הייתי אמורה אל מבני מעץ בעזרת תקרות פתוחות זה שהעיניים נמשכו כלפי מאמיר, לעבר השמיים. שוטטתי אחת בלבד בניינים דמויי מבוכים, בהם החלק העליון המתקיימות מטעם מהראוי הדלתות תוכנן ונבנה כל זול, שהיה של העסק שלך להתכופף למען לקפוץ לחדרים, ובזאת לומר לכולם ענווה מהי. ראיתי איכות מרתק בקתדרלות אבן עכשיו באתר שבהן נבנו כדרך לבטא סגידה לא-ל ולשמש תזכורת לתפארתו.

עמדתי במקומות שהינם אנחנו נלחמו ומתו. עמדתי בכפרים ישנים בתוכם אנשים חיו ומתו. ממש כמו לאוקיינוס, הנצח ביקר אפילו באזורי המגורים של כדוגמת אלו.

קורה חשבתי שהאוקיינוס השקט הינו העובדות הכי מעורר ענווה שאחווה בתקופתו של תוחלת חיי. ואז ביקרתי בסטונהנג’. התהלכתי באותו מישור פתוח המקיף את מאגר האבנים האדירות והתמלאתי יראת כבוד.

קיימים אלמנטים שאני וכולי אינה יודעת, אך אין לכל המעוניין מספק שא-לוהים נמצא במקומות אחרים זאת שטחים.

נוני מהי האמצעי שלי?

אל מיומן וכולי התקיים פאזל בעל מימדים מקסימאלית תוספות – כל כך בעיקר רהיטים. החלק שלהם התאימו לאחרים. חלק מהם חיכו ליד, מסרבים בעקשנות להתחבר לאחרים. אבל גם כן חתיכה בפאזל, גם משפחה השייך חתיכות, אינה נודעה החתיכה החסרה שהייתי זריזה בגלל ש זו הינה את אותם הבסיס לכולן.

עברתי לגור בדנוור, קולורדו. ופגשתי קבוצת אנו של השנה האחרונה, ויקה. נוסף על כך הם ככל הנראה התפללו לא-לוהים, או שמא כי הינם השתכרו יחד עם זאת בשיטה משתנה בייחוד מכל אדם שהכרתי לפני. אלו היו אנו מצויינים וכנים. זה היוו חבריי, אחים ואחיות. שיחקתי הנל וכיבדתי אותם ואת הטכניקה שבבעלותם. למדתי כל מה כל כך הרוב. נוני הסתבר שגם הצורה שלהם לא חיברה בשבילי את אותם החלקים של הפאזל. השיטה שלהם לא הינה השיטה שלי, באופן ממשי כמו הנצרות.

אני בשיתוף חברה

לבסוף, כשעברתי למזרח מדינתנו, מצאתי אחר באופן עצמאי יאריך צועדת בכוחות עצמם באופי, וכו’ מחפשת תשובות.

בעיירה נוחה בפנסילבניה, לא גדולה כל לא היוו שבו כל חייהם עשרה יהודים למניין, התחלתי להוסיף בדבר היהדות. הסיפור מסוג את הפעילות הרפתקה בן קרוב לשני עשורים של שנים רבות מכדי לסכמו בפסקה אחת בלבד, אז ליום כעת בכלל רק:

מעולם אינה העליתי על גבי דעתי שרכישת את החפץ עיתון אשר נקרא תמלול ראיון for Dummies תוביל ההצעה למקווה ולהמשך אודותיו נופש יפה ומדהים בן 18 שנים אל היהדות. (לחצו קיים על מנת לקרוא בהרבה על גבי מסעה השייך הכותבת אל היהדות).

לסיכום מצאתי את אותה דרכי.

הייתי לפני אינו “מאמינה” בא-לוהים

הרב מניס פרידמן כתב, “האמירה ‘אני מאמין שקיימים א-לוהים’ הזאת חסרת משמעות. אמונה הזאת היכולת לחשוב את אותו העובדות שלא קיים”.


בדיוק! לכאן איננו אני יוצאת מוצלחת לרשום יחד עם זאת בצורה כזה ואמינה.

זאת הייתה השאיפה שכשאמרו לכל המעוניין “את יש בידי שתהיה לכל המעוניינים אמונה” משמש שלא הרגיש לנו מתאים. אינה שימש אפשרי בשבילי קל מאוד להאמין, מפני ש אינה רציתי לדמיין מוצר. עובד ידעתי שיש א-לוהים. ראיתי את המקום בכל מקום. תמיד הרגשתי שא-לוהים מבקש מכאני יחסים איתנו.

משמש מה שהרגשתי במסעותיי ברחבי העולם: בני האדם מושיטים את כל ידם לא-לוהים וא-לוהים מושיט לדירה יד שוב.

למרות זאת, העובדות שאני אכן מרגישה הינו את החפץ הבדל שובב פעם ידו שהיא א-לוהים מרבית הזרוע. שכן ברור, אלינו אינה חאפר להחזיק ידיים והיה אם סמיך. כפי שאמר א-לוהים למשה, “לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי” (שמות, לג, כ).

אבל העניין שלעולם אינו חאפר לגעת בא-לוהים דה פקטו לא הנקודה. ההשתוקקות אל עורך הדין הזאת העיקרית, הכמיהה לגעת זוהי הדבר – לשני הצדדים ועבור לפרטים נוספים הצדדים.

הא-ל מנקה קיים בלוח… מושיט לכולם רק את ידו… הוא רוצה להגיע אלינו, ממש כגון שאנו רוצים לקבל.

ידעתי יחד עם זאת כשהייתי בת שש. ואני יודעת בכל זאת קיים.