הכובען המטורף

המלץ על אודות מאמר קישור הערות הדפס מאמרשתף קישור הגיע בפייסבוקשתף עמוד זה בטוויטרשתף לינק הגיע ב-Linkedinשתף לינק זה הזמן ב-Deliciousשתף קישור זה בין השנים Diggשתף קישור הגיע על אודות Redditשתף עמוד הגיע בדבר PinterestExpert המחבר ריקי טיילור
ההתנסות הראשונית שלי בנות דוקטור טייטלבאום נודעה ב-Hub במרכז הטיפולים המתקינים בידי מתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן בסן דייגו, קליפורניה. עמדתי מול השולחן העוטף שהכיל את אותה דפי ההצטרפות היומיים על ידי המט”בים, פטפטתי עם הקצין התורן, כששמעתי קול מאחורי. הקול מתבצע תמהיל מעורפל בקרב פלסטו ובריטון נשי.

“אני וכרחה לשאת מדריך למרפאת Facility One. קבעו לנו לפגוש רק את MTA טיילור כאן”.

הסתובבתי ע”מ לזהות את אותם הרמקול. היא בעצם הינה אישה כבדה בשנות החמישים המוקדמות לחייה שיש להן טיב מזעזעת אצל סוג שיער אדום מקורזל וצבוע, בולטת בטירוף מתחת לכובע אינסופי לא גדולים ומגנטה. היא לבשה הפרמטר שאולי התבצע חליפת אימון מחומר זוהר ב-2 צבעים ייחודיים אצל סגול. נעליה שימשו נעלי ספורט צהובות והיא נשאה תיק פלילי עור גדול ואדום. הסרת משקפיים באמצעות לייזר קטנות וחרוזות הציצו יאללה ואחורה של הקצינה התורנית לביני, מבעד למשקפיים גדולים על אודות הודעה החיוורות בצורת ירח. המופתעת מהפער החד במראה שלה בין השוטרים לובשי המדים והצוות הרפואי שלובשי השפשפים, הן לא הייתי לחלוטין מופתעת והיה אם היא נודעה מציגה לכל המעוניין שהיא שם טוב מתוך מטרה לחבוש אף אדום זוהר ולהכין בע”ח בלונים בשביל האסירים. אני בהחלט ה-MTA שהוקצה למרפאה במתקן שכזה. MTA, או אולי יעזור מכאני רפואי, נעשה עבודת נדיר למחלקת התיקונים אצל קליפורניה. הגיע מתפעל וגם מקצוע רפואי וגם מהות קצין השלום. מת”א הגיבו לכל מצבי החירום הרפואיים וניהלו כל יום את כל המרפאות בבית. המחלקה תבטל בקרוב את כל הקידום, ותינתן בשבילנו הבחירה להיות אחיות אם קציני בתי רפואה. מאוחר 2 שנים אבחר לשאת קצין כליאה.

“אני MTA טיילור,” אמרתי, “אני אינן מאמין שנפגשנו מהעבר. יהיה אפשרי לבדוק הדבר אתה בקליניקה?”

הוא עשתה פריחה דרמטית בידה השמאלית והרימה את כל קול הקול המוזר שלה, והשפיעה על אודות הסגנון בידי שחקן שייקספיר.

“אני ד”ר טייטלבאום”, הודיעה אך ורק לכולם, קל לכל אדם בשטח הסמוך, “אני הפסיכיאטר החדש”.

עשר רגעים מעתה והלאה, ליוויתי את אותה דוקטור טייטלבאום המתארת את פני הכיכר למרפאת “מתקן 1”. הגענו לשער מתקן 1, וקצין השער בדק רק את הזיהוי שלכם.

“אתה חדש בצינורות הכלא, דר’ טייטלבוים?” שאלתי. ידעתי שלכניסה לחצר מבנים סוהר בפעם העיקרית תותקן בדלת חוויה סוחפת ומפחידה.

“אני הטוב ביותר במערכת הכלא, מר טיילור, אבל שעבר זמנו לקרובים הכלואים במחלת נפש.” עיניה לבשו מבט קודח, חולמני, רחוק. “אני לעיל כדי לתת סיוע לגברים לברוח מהכלא זה או אחר.”

קצין השער, גבר שחור בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הביט בבטנך, ואז הביט בי בשאלה. הדיבורים על אודות עזר לאסירים להימלט הן לא שימשו פריט שקלקל. הבטחתי לקצין שד”ר טייטלבאום נעזר בלשון לא טובה.

“זה היגויני דיבורים,” אמרתי. דר’ טייטלבוים לא מתעצם לברוח מהכלא במציאות, רק לכלא בקרב חיידקים נפש”.

ד״ר טייטלבוים הרימה את מבטה אל הקצינה שאין להם תוים מבעד למשקפיה הכבירים. קצין השער קימט את כל מצחו אילו פתח את כל השער. היא הסתכל המתארת את דוקטור טייטלבוים מלמעלה ומטה, כשהוא מתרשם במלוא המוזרות של הלבוש שלה. הינה העווה אחר פניו וגלגל את אותם עיניו.

“זה עלול בך, טיילור,” הינה הודיע. “הכל עומד בך.”

נכנסנו ל- Facility One Yard. חצר הכלא נודעה רצועת אדמה משמעותית וסגלגלה מוקפת מסילה באורך שליש פניה. אסירים לובשים יתר על המידה CDC כחולים הסתובבו במגמת, וחזרו ליחידות הבתים כלשהו מארוחת הבוקר. הינם הלכו מכיוון מפני השעון באותו מפני, בנות תזכורות לפרקים ברמקול “להמשיך לטפוח הכול על המסילה”. כלא הינה כלום אחרת מיותר. אסירים מבחינים בהם את אותה הצבעים בכל יום; מהראוי אסירים כחולים ואפורים, מדי קצינים מאושרים על ידי משרד לאיכות הסביבה וחאקי, וקרניזים כלא אפורים. אפשר לחשוב, לכן, אחר הבחירה בידי האסירים כשראו רק את דוקטור טייטלבאום נכנסת לחצר בהרכב הסגול שלה, כובע מגנטה, סוגי השיער אדום, נעלי ספורט צהובות ותיק אדום גבוה יותר. אסירים עצרו הכול על המסילה, מצביעים. אסירים שעמדו כ הכדורים מחכה מול המרפאה בהו. חלק נראו מחסן חלקי חילוף תקווה, באופן חד משמעי מרגישים, כפי שחשבתי קודם לכן, שהיא יתכן ותהיה לשכור נדמה לנו שהוא סוג בילוי. נספחים צחקו, ושמעתי כמה צעקות.

אסירים עמדו כ בפני המרפאה לתור גלולות. הינם הורשו תרופות בתאים מסוים, אולם רפואה פסיכיאטרית הייתה חייבת להינתן במרפאה. עוד ועוד ממה שקורה בתוך כלא היא בעצם בתגובה לתביעות שהגישו אסירים. מחלקת התיקונים על ידי קליפורניה קבעה או לחילופין הפסידה כמה תביעות שהגישו אסירים שסבלו בזכות סטנדרטים רפואיים גרועים וטיפול פסיכיאטרי לא קיימת או לחילופין לא הולם. בתים המשפטהוא הדריך למחלקה לשפץ רק את הדבר הבעייתי הוא, והמחלקה נאבקה להעסיק רופאים, פסיכיאטרים ואנשי רפואה מאפיינים. בדיוק בגלל זה, תעסוקה נתפסה בראש מבנה העדיפות. מידי מי שיש ברשותו דיפלומה רפואי עלול התבצע לקבל בחזרה משרת החוזה של בפעילות בכלא. הסטנדרטים שימשו יחסית נמוכים. במהלך עם הזמן עבדתי עם פסיכיאטרים ורופאים אקדמאיים. מוחי וכיבדתי פסיכולוגים מסורים. מוחי וגם את אותם האלו שבמחלקות ממהרות לאייש תפקידים, נפלו השיטה שנקראת היסודות של כל הליך המיון. ע”מ לעמוד בדרישות שהורו בתי שבית הדין, נבדקו האסירים לבעיות הקשורות לבריאות הנפש. זה נסגר מינימלי והכרחי, אך נסגר לזה וגם השפעה רבה מאוד על אודות בתי הכלא. לפתע, אסירים אובחנו בעלויות דו-קוטביות, סכיזופרניה, פסיכוזה והתנהגויות אנטי-חברתיות. הם קיבלו תרופות פסיכיאטריות, שרכשו פגישות מעקב בנות הפסיכיאטרים. עד הרגע מהרה אלפי אסירים קיבלו תרופות, ופסיכיאטרים דנדשים נדרשו לתת מענה על אודות החולה בפגישות מעקב. המספר המוגבר בידי פסיכיאטרים הביא לכך שעוד יותר אסירים הושמו בתרופות, ענין זה שדרש לא פחות פסיכיאטרים ופסיכולוגים. ביום אחד אשר בו נכנס דוקטור טייטלבאום לראשונה למרפאת מתקן זכוכית שבירה, ומחירה של התרופות הפסיכיאטריות במתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן התפוצצה ליותר ממיליון וחצי דולר לחודש. הגיע אינן כלל תרופות קבועות שנקבעו על ידי וטרינר.

תצליחו להפריד תרופות פסיכיאטריות לשלוש קטגוריות: תרופות בגלל התקפים, עליונות ותחתונות. והיה אם החברה שלך מסיט את כל המחשב על ידי הז’רגון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, כל אחד נמצא בהקדם שתרופות פסיכיאטריות הנן סמים, מתקנים פשוטים ופשוטים. אני זוכר קשר שיש להן אחד מהפסיכיאטרים בחוזה. הנו מתבצע בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, גבר נימוסי ללא האויר הטיפוסי בקרב פסיכיאטרים. אכלנו ארוחת צהריים בכל משרד MTA במרפאה. האסירים נכלאו בתאיהם למטרת ספירה, ואנחנו היינו בעצמכם.

“אתה מכיר הביקוש אני עושה למחייתי, טיילור?” היא שאל.

חייכתי אליו חוץ מ לשולחן בארוחת הצהריים שלי.

“למיטב ידיעתי,” אמרתי, “אתה פסיכיאטר.”

“טוב, בוודאי שגם אני פסיכיאטר”, הוא אמר”, מועדון קוראים לי אינם מעביר אודות הלימודים או לחילופין הרישיון שלי. שמי מעביר למה שגם אני ירצה לעשות בפועל”.

“טוב, דר’,” אמרתי, בלעתי ביס מסנדוויץ’ טונה, “יכול להיות שאני משוגע, ואתה חזק 2 שנים ממני לסייג את אותן הדרישה לפניכם, אולם נראה עבורינו שאנחנו מסביר במחיר אסירים אודות הבעיות מסוים, ואז להיווצר במחיר אבחנה ותוכנית טיפול. כאשר הגיע באומדן מכסה את זה?”

“ובכן, הנ”ל באיזו דרך כולנו מנסחים זאת, אולם זה הזמן לא לב העניין”, אמר. “מה שגם אני באמת זה הזמן איש המקצוע סמים מורשה”.

“האם שאחד צריך להוציא את האזיקים שלי?” אמרתי. “זה וידוי?”

היא חייך.

“אמרתי יש לו היתר, טיילור. אמנם יכול או אולי לא, זה הזמן הביקוש שגם אני. אם פעם אחת האומנם חשבת על מה זה הזמן תרופות פסיכיאטריות? סמים, טיילור. זה הביקוש שהן. הנן שכר ומורדות, וגם אני רושם את החסימות נרקומנים במוסד כליאה. אחר אני בהחלט יש באפשרותו ליצור הנל, אני יושב בתא במקום להיות לפניכם לזלול איתך צהריים”.

“עכשיו, דוק,” אמרתי. “אני חושב שאולי אתה הומצא לפני את אותם עצמך בחסר. קוראים לי מקווה שאנחנו עושה בזמן האחרון מעולה. קיים פער יקר מכיוון הדבר שאתה יכול לעשות מרבית הנושא שנעשה סוחרי סמים”.

“הבדל במוטיבציה, אני מצגים. אבל הן לא במה שגם אני ישמח לבצע. כשרק התחלתי, פתחתי בניין משרדים בעיר, ופרסמתי ללקוחות פוטנציאלים. חלמתי לעזור לאלו, האומנם שעשיתי. מקום כל אחד יודע אלו מ ניתוח של פקטורים שעומדות לי?” הנדתי בראשי וסימנתי לו ללמוד. “אנשים החלו להיכנס לגור למשרד שלי בעלות תסמינים ששיננו. ידעתי שאנו בסיסי מדברים לי תסמינים, אם כן אני רושם לחומרי ריסוס אלו תרופות מסובכות. הגיע היה חד. אבל נעשה עבורינו הסכם שכירות וחשבונות לשלם עבורה. העסק שלך מכיר העניין עשיתי, טיילור? רשמתי את אותה התרופות שהם כבר רצו. עם תום זה התפשטה השמועה, ולקוחות המשיכו להגדיר פגישות. למעלה ממחציתם היוו נרקומנים שרצו סמים חוקיים”. היא בעצם הצביע על אודות עגלת התרופות הסמוכה. “זה הביקוש שהם כבר. סמים, בנאדם, סמים.”

חוויתי את ההשפעות בקרב התרופה בעצמי כשנה לפני כן, כשמישהו הושיט עבורינו בקבוק ריספרידון נוזלי, תרופה שנרשמה לתיקון בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית. פשוט מהנוזל נשפך והיה על דופן הבקבוק. נגעתי בנוזל ביד חשופה. התרופה חלחלה שיטת העור שלנו שלי ונכנסה למחזור הדם שלי. במשך זמן טובה אני בהחלט באופוריה, צחקתי ודברנית בהרבה. על אף שהתרופה מתחום לא נגעה בשפתי, חלק מהשפה העליונה שלי קהה. ואלו עכשיו, בכול עד לפני זמן לא רב שהנני נזכר בתקרית, החלק הוא בשפתי היווה קהה. ובינהם שאמר הרופא המטפל המוצלח, “סמים, בנאדם, סמים”.

תור הגלולה ניצור רב בצורה משמעותית, והגיע מחלון קו הגלולה למסלול במרחק אצל כחמישים מטרים. קרוב לאלף אסירים נכלאו בדירה מתקן זכוכית שבירה, ומחציתם שימשו בתרופות פסיכיאטריות. נפטר.א. עמד בפנים חלון אזור התרופות, שדר לאסירים את אותו התרופות מיוחד השיטה שנקראת שטח מלבני. ה-MTA, גבר חיוור-עור מקריח בשם פורד, הסתכל המתארת את דוקטור טייטלבאום כשחלפה במקום. הינה חייך אליי והניד בראשו. כמה אסירים הסתכלו המתארת את הפסיכיאטר החדש, ואז הביטו בי בשאלה. התעלמתי מהמבטים השואלים ועשיתי את אותן דרכי למרפאה. פתחתי את אותה פתח המרפאה והובלתי רק את דר’ טייטלבאום למשרד מאחור.

“זה המשרד של העסק שלכם, ד”ר טייטלבוים,” אמרתי, פתחתי אחר דלת ביתך והדלקתי את אותם האורות, מאיר גורמי קטן בנות אחר כיסאות הגיע מחכה מול הגיע על אודות פני שולחן מסוג עץ. ד”ר טייטלבוים נכנסה למשרד וישבה בכבדות על אודות כיסא השולחן, והניחה את כל התיק האדום הרחב שלה אודות שולחן העבודה. “עוד במקצת אביא לוח שניות בידי אסירים ותרשימים מסמכים רפואיים על ידי אסירים”.

“מטופלים, מר טיילור,” סיפר דוקטור טייטלבאום. “הם לא לא מורכב אסירים. הנם הלקוחות שלי, וגם אני אינם יכול להמתין לגלות אותם”. הוא הרימה את אותו מבטה אלינו דרך משקפיה הגדולים, הברק הרחוק חזר לעיניה. “אני מבטיח לאתר שלך שהם מתחום אינן ראו כמוני.”

“כן, דר’. שאחד מאמין שדבר זה אפשרי המקרה,” אמרתי. על אף המראה המוזר ללא כל ספק שלה, התכוונתי להעניק לפסיכיאטר האפשרי את אותה התועלת אצל ספק. דבר שבשגרה הוא מהפילוסופיה שלי הייתה, ועודנה, הן לא לשפוט טקסט בתקופת הכריכה שמורכב. “האם תשאף שהדלת תיסגר או אולי תיפתח?”

“אנא סגור את זה,” אמר ד”ר טייטלבוים. “הגיע כעת לטקס ההרגעה שלי.”

הנהנתי ויצאתי מהמשרד, סגרתי את אותה דלת ביתך מאחורי. התבצע עבורינו רגעים עמוס לפניי והייתי צריך להתכונן אל עורך הדין. השארתי את אותן ד”ר טייטלבוים לבדכם במשרדה, לקחתי כוס קפה מהסיר שכבר בושלו באזור הטיפולים, התיישבתי לרוב השולחן והתחלתי לארוז רק את הטבלאות הרפואיות בקרב האסיר, להוריש כש בין אנשים רפואיים לפסיכיאטרים, עם אבטחה המיועדים לכל בתרשים היוו רשימות מומחה בתחום טריות לספר על הצוואות מרשמים טריים. אני בהחלט שקוע בטקס, כששמעתי את דוקטור טייטלבוים תמר אופרה במה שחשבתי שמא איטלקית, הכי חזק שהוא זכאית. יצאתי מחדר הטיפולים. MTA פורד יצא מחדר התרופות.

“מה לעזאזל פועל , טיילור?” הינה שאל. עמדתי מחוץ לדלת משרדו אצל דוקטור טייטלבאום. האופרה המשיכה בקולה המעוות. אסירים הציצו מבעד לחלונות המרפאה, תוהים מדוע קו הכדורים נעצר, ושמעו את כל האופרה האיטלקית הגיעה דרך המרפאה. נדתי בראשי ודפקתי בעדינות המתארת את כניסה המשרד. האופרה האיטלקית המשיכה פנימה. דפקתי חזק שנתיים.

“ד”ר טייטלבאום?” התקשרתי. האופרה נמשכה. משכתי בכתפיים לעבר MTA Ford ופתחתי אחר דלת הכניסה. דר’ חברת תמלול . עיניה שימשו גבוהות, ידיה מורמות מעל ראשה, נעות מההבטים דרמטית קדימה ואחורה, מנצחת על אודות תזמורת שרק מהווה יכלה לקבל. נראתה לא מודעת לנוכחותי, מהווה המשיכה בהופעה שלה, קולה התאמץ ללכת לרמות סופרן, ואז ירדה לשפל בריטון, והכל בשיא ריאותיה. כל מה שיכולתי לעשות הגיע לחכות שהוא תעצור. למשך כמה רגעים האופרה נמשכה. ואז, עם קרשנדו אחרון של סופרן צווחני ובריטון מקרטע, ההופעה באה לסיומה פתאומי. לאט, מהווה השפילה את אותו ידיה ופקחה אחר עיניה, ממצמצת באור המשרד. היא בהתה בי מבעד למשקפיה העצומים, זיהתה ההצעה בפעם הראשונית בזמן האחרון שנכנסתי.

“יש דבר חשוב שגם אני עלול לעזור לאתר שלך אותם, מר טיילור?” הוא קושיה.

“טוב…” אמרתי, “אהמ… ענין זה שגם אני הולך הנו…”

“השיר שלי, מר טיילור. לכן העסק שלך כאן?”

“ובכן, כן, דוקטור,” אמרתי. “זה נסגר טיפה מפתיע.”

“אני מוצא שאופרה מרגיעה, מר טיילור. זה חלק מטקס הבוקר שלי. זה הזמן מוריד רק את איכות הלחץ שלי ומכין אותך להמשך כעת. עכשיו, אם תסלחו לכולם, השגרה שלי עומד על לא הושלמה. “

“אתה תשיר שוב?” שאלתי.

“לא, מר טיילור,” הוא אמרה, “אני אעשה הוראת מדיטציה. סגור את אותם דלת הכניסה, בבקשה. תודיע עבור המעוניינים כשהמטופל הראשון נועד.”

השארתי את אותם ד”ר טייטלבאום בעצמכם במשרדה. MTA פורד שמע את אותה השיחה.

“היא משוגעת, בנאדם,” דיווח.

“מה אנו יש להם זכאות להפיק אודות זה?” אמרתי.

“אנחנו יודעים להגיד למישהו. במילים אחרות, הנו כובענית מטורפת אמיתית.”

“לא בא עבורינו לומר,” אמרתי, שהוא סמל שעוסק וגם אסירים עם קצינים. זה הזמן כל הזמן שאתם הן לא חוצפן. סניצ’ים היוו שנואים באותה הכמות של בידי אסירים וקצינים.

“זה נפרד, טיילור. מישהו חייב לזהות.”

“בוא גלוי איך הגיע יתפתח,” אמרתי. “מה זה יכאב?”

פורד הסכים באי עיניין וחזר לקו הגלולות. המשכתי כדי להתארגן לפגישות הרפואיות והפסיכיאטריות. דוקטור וונג, הרופא המטפל, גבר אסייתי מינורי במחיר טיפול דליל, לבוש המתאים חלוק מומחה בתחום הכול על מכנסיים וחולצה שמלה, הגיע. הוא דפק על אודות פתח המרפאה ופתחתי את אותה. מהווה תפס למרפאה.

“בוקר אדיב, MTA טיילור,” הנו הודיע.

“בוקר אדיב, דוקטור,” אמרתי.

“זה בוקר טוב?” היא דיווח. פתחתי את כל דלת ביתך למשרדו והרשיתי לו לקפוץ. היא שאל השירות את אותם שאלות יותר מידי בוקר.

“בוקר טוב, דוק.” אמרתי.

“בוקר אמריקאי משובח?”

“כן, ד”ר,” אמרתי, “זה בוקר אמריקאי מובחר. קיים קפה מאחור. צריכה כוס?”

הרופא המטפל חייך והנהן.

“זה קפה אמריקאי?”

“זה נרכש באמריקה,” אמרתי.


“אז אכן,” הינה סיפר. “אני צריכה כוס קפה אמריקאית.”

השגרה הנ”ל התנהלה 6 ימים בשבוע במהלך בערך שנה. דר’ וונג, מושתל מאסיה, שחי עוד ועוד מילדותו במאבק להאכיל את כל מכשיר אייפון שלו, שאיכשהו רק זה לארצות הברית, קל נהייה לרופא, אהב את אותן אמריקה בלהט הגובל בשיגעון. זה לא התבצע ניצנים מעולה היגויני אז זה מתפעל ימים רבים “אמריקאי”. מתבצע לו כאב ראש עד לפני זמן, והבאתי לאותו אחד מוטרין. הנו שאל במידה זה הזמן מוטרין “אמריקאי”, לקח זו פשוט עם גמר שהבטחתי לאותו אחד שהדבר באמת.

“טוב, דוק,” אמרתי. “אני אביא עבורך הנל.”

חזרתי לחלל הטיפולים ליטול לרופא כוס קפה. שמעתי זמזום נמוך בודק מתחת לדלת משרדו בקרב דוקטור טייטלבאום. התעלמתי מזה. הינה אמרה שהוא תבנה מדיטציה, וזאת בסדר מבחינתי באופן היא בעצם תעשה את זה ברוגע. הכנתי לד”ר וונג כוס קפה והבאתי לו, הנחתי לוח זמנים על ידי אנשים אסירים על אודות שולחנו. הינה לקח ממני רק את כוס הקפה ולגם ממנה.

“תודה בשבילך, MTA טיילור,” היא דיווח. “זו כוס קפה אמריקאית בעלת רמה.”


“אתה מוזמן, דוק,” אמרתי.

תור הגלולות הסתיים כחצי שעה להבא. אסירים החלה לנקות לפגישות רפואיות ופסיכיאטריות כלשהו. נתתי לחומרים אלו להתחיל לגור, בודקת כל אחד בנפרד רק את הזיהוי והדוקאטים הרפואיים שלכם לאורך לוח הזמנים, טופחת לחומרים אלו על כלי נשק וחבלה. בדקתי את אותו מתח ביתי הדם מסוים ואמרתי לחומרי הדברה אלו לעמוד הכול על משקל מתוך מטרה להבטיח את אותן משקלם. בהמשך, הנם המתינו יחד אודות ספסל מסוג עץ רב בענף המרפאה. פתחתי רק את שולחנו בקרב ד”ר וונג והנחתי את אותה התיק הרפואי אצל האסיר הראשוני אודות שולחנו. פתחתי את דלת משרדו בקרב ד”ר טייטלבאום במטרה לשלוח בשבילה את כל תיק פלילי החולה הראשוני שלה. היא הם זמזמה ברוגע לעצמה, עיניה גבוהות.

“המטופלים של החברה שלכם מוזמנים להגיע,” אמרתי והנחתי רק את התיק בדבר שולחנה.

“עוד 10 זמנים, מר טיילור. עוד הן לא סיימתי בעלויות טקס ההרגעה שלי.”

“בסדר,” אמרתי, “תודיע עבורינו כשאתה זמין.”

הנו עצמה שוב ושוב את אותה עיניה והחלה לזמזם לעצמה. השארתי את אותה שם, סגרתי את דלת הבית מאחורי. עשר דקות מעתה ואילך, פתח המשרד שלה נפתחה. הנו החזיקה את אותה התיק שנתתי בשבילה. הינה הביטה באסירים שחיכו הכול על הספסל.


“מר וויליאמס?” הינה התקשרה. אסיר שחור בלב שנות השלושים לחייו קם משנתו. הוא הסתכל המתארת את הפסיכיאטר, ואז הביט בי. הנו הרים גבה.

“באמת, טיילור?” הוא דיווח.

“בדרך זו, מר וויליאמס,” אמר דוקטור טייטלבאום.

האסיר זמן בכתפיו ונכנס למשרד. ד״ר טייטלבוים סגר את אותן דלת ביתך. פתחתי את החפץ עוד פעם.

“דוקטור” אמרתי, “הדלת צריכה ליטול פתוחה לפחות דיו במטרה שאוכל לשמוע ענין זה תמיד. להגנתך.”


“זה אינם מקובל”, הודיע דר’ טייטלבוים. “יש דבר מעין זה חיסיון המטופל”.

“זה מקומות מגורים סוהר,” אמרתי. סימנתי לעבר האסיר וויליאמס. “הוא אסיר, וגם אני אינן מסוגל להשאיר את העסק לבדכם שיחד עימו.”

פנייה הפכו לגוון עז של ורוד, אך הנו התיישבה מאחורי השולחן.

“טוב מאוד, אם וכאשר זה,” היא אמרה. הוא לקחה נשימה עמוקה והוציאה אותה לאט. “בואו נמשיך”.

יצאתי מהמשרד, השארתי את אותן דלת הבית פתוחה במחירי רבע מהדרך. אסירים קליינטים יגיעו לקו הרפואי והפסיכיאטרי, וחלקם שבעבר ראו דר’ וונג רצו לעזוב. טפחתי הכול על זוג אסירים במטרה להבטיח שאנו יוצאים בסיסי שיש להן העניין שאנו יכנסו שיחד עימו, והכנסתי עוד כמה אסירים. נכנסתי לחדר הטיפולים אשר בו MTA פורד מתבצע עסוק בתמלול הזמנות לאירועים חדישות מהטבלאות הרפואיות.

“מה שלום לכם הכובען המטורף?” מהווה שאל.

“רק תופס אותו אחר האסיר ההתחלתי בזמן זה. אני מניח שנצטרך להמתין ולבדוק,” אמרתי.

אינם לקח מהר עד ל שנודע האם דר’ טייטלבוים מסתדר בנות האסיר. שמעתי את אותו האסירה וויליאמס מקללת בקול וד”ר טייטלבאום צועקת בקולה שלא קיימת לטעות אשר. האסיר צעק שוב. דוקטור טייטלבוים שחרר צרחה היסטרית. אני ו-MTA פורד רצנו מהחדר, מצווים לאסירים במרפאה לרדת. הנם הורידו אחר עצמם לרכוש. שלפתי מיכל תרסיס פלפל מהחגורה שלי ונכנסתי למשרד, צעקתי לאסיר וויליאמס לרדת. מהווה נשיב, מתוכננת עוזב את אותו כיסאו וישב אודות רצפת המשרד. ד״ר טייטלבאום עמדה מאחורי שולחנה. הודעה היוו אדומות ונוצצות מזיעה. כובע המגנטה שלה מתבצע בידה, ושערה האדום נוצר מבולבל.

“אתה בסדר, דוקטור?” שאלתי.

דר’ טייטלבוים בהה בי. שפתיה רעדו. הודעה העגולות רעדו מרוב זעם.

“מה מובן הגיע, מר טיילור?” היא בעצם צעקה. “לא יפריעו לנו במועד מפגש טיפולית!”

“צרחתם כזו בדבר הבא,” אמרתי.

“זהו תחזוקה, מר טיילור,” אמרה. יותר מידי גופה רעד. “אתה הן לא מבין? זה הזמן טיפול!”

האסיר וויליאמס עלה את אותן ידיו.

“לא עשיתי לה כלום, טיילור. שמי נשבע, בנאדם. הינה א גברת מטורפת.”

ד״ר טייטלבאום סובבה את כובעה, בוהה בכעס באסיר.

“אני אינם גברת משוגעת,” מהווה צעקה. “אני הפסיכיאטר!”

ביציאה מהמשרד שלו, דר’ וונג ניגש מאחורי. מהווה הביט בד”ר טייטלבאום. הינה ראה את אותו האסיר הכול על רצפת המשרד ובדק רק את הפסיכיאטר, שעמד, רועד בבירור, לופת את כובע המגנטה בכמה ידיו. דר’ וונג הניד בראשו.

“זה,” היא הכריז בחומרה, “זה דבר שבשגרה הוא הן לא אמריקאי.” היא הסתובב מאיתנו, תפס למשרדו וסגר הבא את דלת הבית.

ד”ר טייטלבוים החזיק אתגר חודש או פריט שנתיים, המשתמש של המחלקה למלא תפקידים רפואיים גובר אודות הנעזר בספקים מוכשרים. היא בעצם מעולם לא השתפרה, אפילו שהצעקות “תרפיה” שלה הסתיימו בהוראת הפסיכיאטר החשוב ביותר. הייתי במרפאה ביום הקטן ביותר שלה. מהווה חבשה את אותן כובע המגנטה בעל הדירה לשמצה שלה והייתה לבושה בצהוב וכתום, ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בסגול. הגענו לסוף המשמרת שאין להם תקרית השוררת, וישבתי בכל משרד ה-MTA. היא הפתח את אותן ראשה למשרד שלי.

“מר טיילור,” הוא אמרה, “כפי אנחנו בוודאי כבר יודע, בזמן זה הינה כעת הזעיר ביותר שלי. הממסד רגיל אינן נסגר במצב למותג המיוחד שלי לטיפול”.

“אני מצטער לקבל יחד עם זאת, ד”ר טייטלבאום,” אמרתי, בלי להתכוון מרבית.

“כן, מעולה,” מהווה אמרה, “אני נכנסת לעסקים בעצמי.” היא בעצם הושיטה עבורנו כרטיס ביקורת סגול. הכרטיס מוגדר, ד”ר. טייטלבאום, פסיכיאטר משונה, וכלל רק את עשר הטלפון שלה. “אם אי פעם אני נזקק לטיפול פסיכיאטרי, התקשר לארץ.” היא בעצם הביטה בי דרך משקפיה, המבט החלומי והרחיק זה בוודאי בעיניה החרוזות. “אני גבוהה מאוד,” הוא אמרה, “אבל שמישהו הטובה ביותר…”